בית העלמין העתיק בחברון
בית העלמין העתיק של חברון ממוקם על גבעה, מערבית לתל חברון, שבמורדותיה נמצאת מערת עתניאל בן קנז ובראשה קבר ישי ורות. בית העלמין שימש כאתר קבורה של הקהילה היהודית לאורך דורות רבים. על פי מנהג קדום, מצבות הנקברים שבו היו עשויות סלע טבעי, ולא נכתבו עליהן שמות הנקברים. רק לאחר פרעות תרפ"ט הופסק מנהג זה.
במשך דורות רבים חיו ונקברו בחברון צדיקים ומקובלים שחיברו ספרים ידועים, ביניהם: הרב אליהו די וידאש – מחבר "ראשית חכמה", הרב אברהם אזולאי – מחבר "חסד לאברהם", הרב שלמה עדני – מחבר "מלאכת שלמה", הרב חזקיהו מדיני – מחבר "שדי חמד", הרב אליהו מני ועוד. ציון קבריהם ב"חלקת המקובלים" בבית העלמין העתיק נודע כמקום ביקור ותפילה מיוחד. בנוסף נמצאים במקום חלקת קדושי תרפ"ט, מצבת ספרי התורה שחוללו במערת המכפלה בערב יום הכיפורים תשל"ז, חלקה צבאית ובית עלמין פעיל.
בבית העלמין היו כחמשת אלפים קברים והוא מחולק לארבע חלקות מרכזיות: חלקה קראית, חלקה ספרדית (במרכזה נקברו חללי טבח תרפ"ט), חלקת הרבנים וחלקה אשכנזית, שנקראת גם חלקת חב"ד.
לאחר פרעות תרפ"ט החלו הערבים לזרוע הרס וחורבן בבית העלמין, וכך לאורך 19 שנות הכיבוש הירדני הועלם בית העלמין באופן שיטתי והפך לשדה חרוש וכרם גפנים. גם לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור חברון נותר בית העלמין בשיממונו מאחר שחברון נתונה הייתה תחת ממשל צבאי שלא אפשר קבורה יהודית במקום זה. רק בשנת תשל"ה (1975), עם פטירת התינוק אברהם ידידיה, בנם של ברוך ושרה נחשון, נסללה הדרך לקבורה מחודשת בבית העלמין העתיק, בעקבות התעקשותה של שרה נחשון לקבור את בנה בחברון. מני אותו יום החל פרופסור בן ציון טבגר בשמירה על בית העלמין ובשיקומו. בעקבות פעילות זו חזר בית העלמין להיות אתר קבורה ומקום להתייחדות עם זכר הנפטרים.